556 אלף נהגים פסולי רישיון נהיגה, ועדת הכלכלה, 18.6.18             

 (לינק להודעת הועדה)

החלטת ממשלה, צעדים ליישום סעיף 61א לפקודת התעבורה

ומיזם שומרי דרך

25.6.2017



צעדים נדרשים להנגשת נתוני פסילת רישיון נהיגה, 16.6.14   (לינק)   מונעים נהיגת פסולי ונטולי רשיון נהיגה   -  דו"ח מצב   21.5.14 סעיף 61א לפקודת התעבורה - הקמת מאגר פתוח לפרסום פרטי פסולי רשיון - המאגר שלא "נוצר". בישראל נפסלים כל שנה עשרות אלפי רישיונות נהיגה. פסילה על ידי בתי משפט, משטרה, משרד רישוי.פסילה בשל עבירות שונות אשר בחלקן מוגדר הנהג כמסוכן לציבור בנהיגתו. חלקן בשל סיבות בריאותיות-גופניות, כולל עיוורון.... ו/או נפשיות. על פי נתונים שונים ובראשם  דו"ח מבקר המדינה מס' 59ב משנת 2009 עשרות אלפי נהגים ממשיכים בנהיגתם למרות פסילתם. חיזוק לכך ניתן בשיעור העצום(כ-30%) של חילוטי רכב שנגזר בשל נהיגה בעת פסילה(פרסומי אור ירוק). התוצאה- לכידת נהג עבריין, שפיטתו והכרוך בכך הינם במקרים רבים לשווא. נהגים מסוכנים ממשיכים לנהוג ומהווים סכנה ממשית לציבור, ביזוי מוחלט של שלטון החוק באופן המחלחל לגישת הציבור לחוק(העלמת מיסים ועוד), בהתחשב בעלות הרוג בתאונה למדינה(כ-6 מליון ₪) ובמשאבים ללכידת הנהג ולכידתו הרי מדובר בבזבוז משאבים בקנה מידה אדיר שכן אותם נהגים ממשיכים לנהוג. למדינת ישראל אין כיום דרך אפקטיבית למנוע המשך נהיגה של פסולי רישיון נהיגה ולכן נשאלת השאלה – מה הטעם בכל המאמצים והתקציבים בנדון? מי אחראי על הגנת הציבור בפני אותם נהגים שנפסלו מנהיגה ובעיקר אלו שנפסלו על רקע של מסוכנות בנהיגה ? "אם(mother) כל הבעיות" היא שהמדינה אינה מכירה בכלל במצב הנ"ל. הדחקה מוחלטת. תוצאה- למרות חובת המדינה להגן על הציבור מפני נהגים מסוכנים(כקביעת הרשות הפוסלת)- הציבור מופקר ולא נותר לו אלא לנקוט בדרך של "הגנה עצמית " או להיוותר כצאן לטבח. כדי לאפשר לציבור להגן על עצמו במקום בו למדינה אין כרגע כלים בנדון, יש לנטרל את נשקם של פסולי הרישיון -והוא האנונימיות שלהם גם ובעיקר כלפי סביבתם כולל סביבתם הקרובה קרי- בני זוג, משפחה, חברים לעבודה, שכנים וכו'. בשלהי 2005 הצעתי שורה של צעדים למיגור התופעה. חלקם לא שגרתיים. גלעד ארדן, ח"כ, כתוארו אז, קידם את אחד הרעיונות, שגרס כי פרסום שמות פסולי הרישיון, בצירוף של מסע פרסום ויצירת באזז תקשורתי לשימוש בו, יעשה דה לגיטמציה לנושא ויאפשר לכל אחד מאיתנו לוודא כי  נהגים פסולים לא ינהגו בסביבתנו- פשוט כי כולם יידעו שהם כאלה. כנגד כל הסיכויים, ביולי 2006 חוקק הסעיף כ-סעיף 61א לפקודת התעבורה. למרות מאמצים אדירים במהלך השנים, טרם "נפתח"-"נוצר" המאגר לציבור כמתחייב בחוק וזאת אגב נטרול של ניסיונות המדינה בינואר 2010 לבטל את החוק בטענה כי "אינה מסוגלת ליישמו בשל סיבות מהותיות וטכניות". מסתבר לתדהמתי כי כולנו חיים באשליה. ניידת משטרה שבודקת פרטי נהג במסוף יכולה להגיע רק לתוצאה "אינדיקטיבית" (דברי המדינה, שחור על גבי לבן בועדת הכלכלה) שאינה חד ערכית ברגע נתון- קרי "פסול או לא פסול". נוהל פנימי של המשטרה מעיד על מורכבות המצב . הנחת המוצא שלי, כרקע להצעת החוק, הייתה שהמאגר המדינתי הינו חד ערכי ולכן בלחיצת כפתור והתאמת הרשאות, ניתן לפרסם את הנתונים . הנחת היסוד הזו הופרכה כליל. אפרט בהמשך את מצב המערכת, הבעיות והפתרונות. אולם יש להדגיש כי מעולם לא הציעה המדינה כל פתרון ממשי . משנת 2006. זאת ועוד- הטיפול לכאורה בנושא הופקד בידי היועץ המשפטי של המשרד לבט"פ ("הגורס כי החוק בא לעולם בחטא"-  כנראה כי עבר על ידי האופוזיציה דאז ושלא על דעתם וכי אולי ידע את חומרת המצב של זרימת המידע או אי זרימתו), ובידי הייעוץ המשפטי של משרד התחבורה אשר ניתן לומר בעדינות כי, על פניו והגם שלא נאמר במפורש- לדעתם החוק מיותר ואי אפשר ליישמו. פתרון אחר כלשהו לבעיה לא הוצג. כמו כן לא נטען מעולם שיש בעיה תקציבית. הטענה שלהם, וכרגע זו המגמה המסתמנת לכאורה בועדה לפניות הציבור היא כי- "אם מ-2006 לא נפתרה הסוגיה ולא קם-נפתח המאגר, כנראה שזה לא אפשרי". כתוצאה מגישה זו, לפיה "השתכנעה הועדה בקשיי הצגת הנתונים כחד ערכיים ועדכניים" קיבלה הועדה (19.5.14) את הצעת משרדי הממשלה, ברוח הצעות חוק קודמות (כמו זו של ח"כ י. לוין)בהיבט של "נהגים מקצועיים", בכל הנוגע למתן אפשרות לקציני בטיחות של ציי רכב, לבדוק את עברו (וסטאטוס רישיונו בהווה) התעבורתי של נהג, באמצעות ממשק יעודי ל"מאגר" המדינתי. הנגשת מידע זה לציי רכב הינה חיובית אולם מהווה ,למרות הכל, ובהנחה שאכן תיושם- צעד קטן בלבד בכיוון הנכון. הציבור הרחב והנהגים פסולי הרישיון שבו, אינם עוברים את מסננת ובקרת קציני הבטיחות ולכן בהעדר מידע אמין אחר, הנחת העבודה חייבת להיות כי עיקר (הן בהיבט של מספר הנהגים והן בהיבט של היקף הנסועה) פסולי הרישיון הינם אנשים שנהיגתם אינה מקצועית. מנתוני הלמ"ס ל-2013 ניתן ללמוד את הנתונים החשובים הבאים: א. בישראל יש 3.81 מיליון מורשי נהיגה. ב. 88% מבעלי רישיון נהיגה מורשים לנהוג אך ורק על רכב פרטי קרי עד 3.5 טון או 4 טון מ-2008. ג. 12% מהנהגים מחזיקים רישיון נהיגה לרכב משא מעל משקל זה. ד. 4% מורשים לנהוג על רכב ששוקל מעל 15 טון. ה. 3% מחזיקים ברישיון נהיגה למונית. במילים אחרות ברור לגמרי שהנגשת נתוני תעבורה ככל הנוגע לנהגים בציי רכב אינה מייתרת את הנגשת הנתונים לגבי רוב הנהגים הפרטיים. קיים חשש מבוסס כי לאחר יישום הנגשת מידע לציי רכב, כמפורט, תפעל המדינה לביטול סעיף 61א לפקודת התעבורה. אני גורס שהיישום המוצע, הינו סוג של עלה תאנה בכדי לאפשר את ביטול הסעיף, בדיאלוג הפנימי בין משרדי הממשלה. ביטול הסעיף יהווה טעות חמורה, בעיקר משום שפעולה זו תאפשר למדינה להנציח ולערפל את המצב המערכתי הקשה, לאין שיעור, כמתואר בפירוט רב בדו"ח מבקר המדינה לעיל ואשר המתואר בו, בצירוף הסוגיות להלן, מהווה את תמצית ה"קשיים", המונעים לכאורה מהמדינה, לגבש ולהנגיש מידע חד ערכי ועדכני לגבי פסולי רשיון ו/או בעלי רישיון בתוקף. למרות הרצון להישג מהיר כלשהו בנדון ("כי כבר חלפו 8 שנים ולא קרה דבר"), אין מנוס מלדון בכל המתואר בדו"ח המבקר, סוגיה סוגיה, ולוודא כי ניתן פתרון מערכתי, יסודי ומקיף לנושא. טענת המדינה כי אין לה דרך להכניס למאגר נתונים הסטוריים מחד ועדכניים מאידך, תמוהה במיוחד לנוכח החלטת ועדת שרים לעניני חקיקה לפרסם (20.5.14) במאגר פתוח את נתוני חייבי ההוצל"פ החייבים סכום של 10,000 ש"ח ומעלה. במקביל, על פי הסברי הלמ"ס יש בידי המשטרה "מערכת הרשעות" עם למעלה מ-40 מליון הרשעות בעבירות תעבורה שבוצעו משנת 1961 בידי נהגים. אחד ממקורות המידע למערכת זו היא מערכת לניהול גזרי דין ופסילות רישיון הנמסרים מהנהלת בתי המשפט. אין הסבר הגיוני לאי הנגשת מידע הנוגע לרוב הפסילות הרלבנטיות(מעל 60 יום כנוסח החוק) ואשר הינן חלוטות קרי הושלמו כל ההליכים המשפטיים בגינן. חמש סוגיות דורשות טיפול, כולל חקיקה משלימה, כדי לאפשר למאגר המדינתי, אפילו אם לא יפורסם לציבור- להיות חד ערכי בכל רגע נתון - כמו מצב חשבונו של אדם בבנק(בזכות או בחובה): מינוי פרוייקטור על- צוות היגוי באחריות משרד ראש הממשלה- (שאינו יועץ משפטי), בין משרדי, שיקים 3 תתי צוותים, שיהיו ממונים על מציאת פתרון וניסוח החקיקה הנדרשת לסוגיות הבאות: סוגיית "ההמצאה"- כדי שפסילה תהיה בתוקף נדרשת המצאה וודאית של הודעת הפסילה. במקרים רבים, בפסילות שלא בנוכחות הנהג, מתקשה המדינה להוכיח כי המציאה הודעה לנהג. גם תיקון חקיקה בנדון (ס' 239ב- חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 59), התש"ע–2009) המתייחס לחזקת מסירה לגבי פסילות של בית המשפט(אבל משום מה לא של משרד הרישוי והמשטרה) לא הביא מזור כי ה"טענה" היא שלא ישלחו פסול רישיון שנתפס בנהיגה למאסר, "על בסיס חזקה משפטית בלבד....."(טענת משרד המשפטים). סוגיית ההמצאה מהווה בעיה לאומית, לרבות בהיבטי הוצל"פ, גביית חובות ועוד. הגיע הזמן לפתרון כולל לרבות קישור למערכות בנקים, ביטוח לאומי,קופות חולים או "סתם" המצאה על ידי חוקר פרטי, על חשבון הנהג פסול הרישיון, המתחמק ביודעין מלקחת דואר רשום ביודעו מה מצפה לו. אם היה מדובר בגביית כסף- רשות המיסים כבר הייתה מוצאת אותו. פה עסקינן רק בחיי אדם. כיסוי היבט ההמצאה יאפשר למאגר פסולי הרישיון להיות חד ערכי בסוגיה זו כדי לאפשר לפסילה להיחשב כתקפה. אני קורא למדינה להתייחס לסוגיית המצאת הודעות משפטיות והודעת פסילה בעיקר, בנחרצות ואגב שימוש בכלים שהוענקו לרשות האכיפה והגבייה בכל הקשר אחר. אין כל סיבה שהליך המצאה של הודעת פסילה לנהג לא יושלם תוך מקסימום 30 יום. סוגיית "הפקדת הרישיון"- החוק מחייב נהג להפקיד את  תעודת הפלסטיק- הרישיון במקרה של פסילה. מניין תקופת הפסילה אינו מתחיל עד להפקדת הרישיון. חרף "איום" זה, משום מה, אחוז עצום של פסולי הרישיון נמנעים מלהפקיד את רישיונם... לכאורה מעשה לרעתם. אבל הם כנראה יודעים למה. בהתחשב בכל מה שתיארתי לעיל, כנראה עדיף להם להמשיך להסתובב או לנהוג עם הרישיון בכיסם. הם סומכים על זה שברוב המקרים, הרישיון בכיסם יושיעם אל אף שהינו פסול. חלקם, ככל הנראה, אינו יודע שעליו להפקיד את הרישיון. מצב הזוי. התוצאה היא בלבול מערכות אימתני, מערכת מנהלית שקובעת שיש להפקיד רשיון, אבל לא דואגת שזה יקרה בפועל. התוצאה היא "דו חיים" לפיו מחד הרישיון נפסל מאידך התקופה לא מתחילה "לרוץ" ומבחינת המערכת הקיימת, מדובר בנתון שאינו חד ערכי ולכן מופיע אם בכלל באופן חלקי במערכת. הצענו להפסיק לאסוף את תעודות הפלסטיק, אשר העיסוק בהן גורם לנטל מנהלי עצום, גם על מערכת המשפט סביב השאלה לעיתים- הפקיד, לא הפקיד, מתי הפקיד, מה עושים בפסילה חוזרת בה כבר נדרש להפקיד תצהיר, שהרי הרישיון המקורי כבר אולי מופקד אצל רשות אחרת...... וללא כל תכלית בעולם דיגיטאלי בו לתעודה אין משמעות קונסטיטובית. הצעתנו החלופית הייתה, בכל מקרה לקבוע כי ברגע קביעת הפסילה יתחיל מניין התקופה, ללא קשר להפקדה. זאת כדי לאפשר למערכת לקבוע בהיבט זה נתון חד ערכי. הצעתנו נדחתה. סוגיית "הזנת נתונים על ידי רשות שופטת בזמן אמת"- נשמעה טענה כי בהליכים משפטיים ולעיתים בהליכים במעמד צד אחד, המערכת המשפטית לא יודעת לעבד את ההחלטות השיפוטיות לנתון חד ערכי לצרכי הצגתו במאגר. הצענו היא כי לשופטי התעבורה יהיה ממשק ישיר למאגר כמו לפקיד בבנק. כלומר, בכל החלטה שיפוטית יקליד השופט את השורה התחתונה לממשק פשוט שיגדיר באותו שלב- האם הנהג פסול מלנהוג? ממתי עד מתי ותנאים נוספים אם ישנם בנדון. יש צורך לסנכרן את פרופיל הפסילה הלאומי של נהגים אשר להם מספר פסילות כולל מרשויות שונות ואשר יש לחדד בזמן אמת אלו מהן מצטברות ואלו חופפות בכדי לדעת ברגע נתון אם נהג מצוי בפסילה אם לאו. הזנת הנתונים בזמן אמת יכולה להיות מאוד פשוטה ולא תצריך אף שופט או אדם אחר להיות מומחה מחשבים (כפתור אדום לפסילה יפתח מסך, שיגדיר את תנאי הפסילה ותקופתה, אם הינה חופפת או מצטברת לפסילות אחרות וכו'. כפתור ירוק יבהיר שאין פסילה). ביצוע ממשק כזה יבטיח חד ערכיות בנתונים גם בהיבט זה.   על הכשלים בסוגיות ההמצאה וההפקדה, כולל אי הקמת המאגר עמד בית המשפט העליון ישירות, אגב תמיהה על אי הקמת המאגר לפי ס' 61א לעיל. פסק הדין האחרון בנושא (בש"פ 9075/12)מפי כבוד השופט סולברג פורסם ב-17.2.14. היטיב לתאר זאת כבוד השופט חנן מלצר: ע"א 3497/08   עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל (המערערים בע"א 7602/06) " בלא קשר למצב החקיקתי הקיים, הרי שברי כי ראוי שרשות הרישוי, שהיא הגורם המחליט בחלק ניכר מן ההחלטות להתליית רישיונות ופסילתם - תאמץ לעצמה דרך טיפול יעילה ביחס: למשלוח ההחלטות ליעדן (שלא בדרך של שליחת דואר רגיל בלבד), קיום מעקב כדי לברר שההחלטות הגיעו לבעל הרישיון, עריכת בדיקות שמטרתן לוודא כי בעלי הרישיון שנפסלו הפקידו את רישיונם כדין, וניהול מאגר מידע מעודכן לשם ניטור נתוניהם של בעלי הרישיונות שרישיונם נשלל, כל זאת בתיאום הנדרש עם משטרת ישראל (השוו: סעיף 61א לפקודת התעבורה, שמשום מה גם הוא איננו מקוים). יש לזכור שאינטרס רשות הרישוי הוא לא רק לשלוח הודעות בבחינת "שלח לחמך על פני המים", אלא להביא לכך שההתליה תיכנס למעשה לתוקפה - בתחום בו אחת התכליות המרכזיות הינה שמירה על בטיחות הציבור והסדרת כשירות הנוהגים בכבישים."   פרסום בעלי רישיון נהיגה(הפוזיטיב של מאגר הפסולים)- מסתבר כי חלק ניכר מעברייני התנועה אינם נוהגים בפסילה מהסיבה הפשוטה שמעולם לא קיבלו רשיון נהיגה... שיעור בני הנוער הנופלים לקטיגוריה זו גבוה במיוחד. אי לכך וכצעד ראשון אשר לא אמור להיות למדינה כל קושי לגביו, אמורה המדינה לפרסם את מאגר בעלי רישיון נהיגה בתוקף. גם אם נדרש שינוי חקיקתי כדי לאפשר זאת. ביטול במקום פסילה- הצענו בעבר כי כדי לפשט הליכים פסילות של מעל 180 יום יובילו לביטול הרישיון. זה אמור לפשט את ניהול המידע ולהוות סנקציה משמעותית נגד הנהג. הפחד מטעות- כאחד מעלי התאנה שהציגה המדינה, נטענה הטענה כי אסור שתהיה במאגר טעות. החשש האימתני נובע כנראה בשל תביעה  בעבר של נהג אשר ניידת עצרה אותו בשל פסילה, אשר הסתבר כי כבר חלפה. הוא זכה בתביעתו בכ-30,000 ₪ פיצוי. זוהי טענה חלשה שכן ברור שבמצב הנוכחי, הסתבר שהמאגר אינו משקף כלום וכן ניתן להגן על המדינה בנדון בתקנה המונעת בקלות תביעה במקרה דומה. מי מעביר למי ומתי- לטענת המדינה המשטרה תלויה בהעברת נתוני פסילה ממערכת בתי המשפט ומרשות הרישוי. העברה לקויה ו/או שאינה בזמן אמת לא תאפשר החזקה וניהול של מאגר מדויק, אמין וחד ערכי. מדובר בשינוי סדרי עולם בישראל אשר יש בהם כדי להציל חיים, לשמור על שלטון החוק ולהצדיק את התקציבים האדירים המושקעים במערכת שנועדה ללכוד עברייני תנועה אבל אינה אוכפת את הנדרש מול המסוכנים ביותר. זכותו של הציבור להגנה עצמית קובעת כי אם לא ניתן למנוע או לצמצם את הסכנה יש לאסור עברייני תנועה, אשר בית המשפט קבע כי הינם מסוכנים בנהיגה. לא זה המצב היום ומאסר בחלק מהמקרים יהיה לא מידתי. לכן חשוב לצמצם את האיום בדרך אחרת כמוצע.   דוא"ל: udi@benari.name.                                                                                                   אודי בן-ארי, עו"ד                                                                                           עדכונים : * נהג בפסילה עם משפחתו, דרס, נמלט- YNET , 15.5.14

פסולי ונטולי רישיון נהיגה - זכות ההגנה של הציבור- סעיף 61א לפקודת התעבורה-"הורדת נהגים" מהכביש בפועל

בשם החוק והסבירות  - חייבים ליישם את הקמת והפעלת המאגר
סעיף 61 א לפקודת התעבורה
אודי בן-ארי

אנו עוסקים בלימוד סוגיית פסולי רישיון הנהיגה מקיץ 2004.

הבעיה

בישראל נהרגים מאות אנשים כל שנה מתאונות דרכים. נגרמים נזקים הנאמדים בסכום המצטבר של כ-12 מיליארד ₪ בשנה.

על פניו הכריזה המדינה מלחמה על נושא זה בסיוע ארגונים פרטיים דוגמת "אור ירוק", ועוד.

במציאות, בממשק בין לכידת נהגים עבריינים, שפיטתם, גזירת דינם ואכיפתו בפועל כרוחו וכלשונו, עולות מספר תובנות.

לכידה- משטרת ישראל כוללת כ-25,000 שוטרים. מיעוטם עוסקים בנושא תעבורה. שטחה של מדינת ישראל כ-22,000 קמ"ר. כ-7.84 מיליון תושבים,

כמחציתם בעלי רישיון נהיגה. מובן כי אין די בכך כדי ללכוד את עברייני התנועה.

שפיטה- גם במקרה בו עבריין תנועה נלכד ומועמד לדין, דרך המלך היא פסיקה מקילה(לדעתנו) אפילו ביחס לעונשי המינימום המצוינים בחוק במקרים רבים והקפדה יתרה על זכויות הנהגים.

גזר הדין- עונשי פסילת הרישיון ניתנים במשורה ולתקופות קצרות יחסית. כוונת בית המשפט הינה כי אותם נהגים המהווים על פי גזרי הדין סכנה ממשית לציבור-
לא ינהגו בפועל. פסילת הרישיון אמורה להיות נשק יום הדין התעבורתי - פרט למאסר בפועל כמובן.

היבט אחר של נושא זה הינם נהגים הנתפסים נוהגים ללא רישיון כלל. במקרה כזה אין לדבר כמובן על פסילת רישיון שלא היה קיים כלל.

אכיפת גזרי הדין- למעשה זהו התחום היחיד לדעתנו במרחב המשפטי בישראל בו (פרט לעונשים כספיים בגין עבירות תעבורה, הנגבים ביעילות יחסית)
נדון נאשם לפסילת רישיון נהיגה או לאיסור לנהוג במקרה של נהיגה ללא רישיון-אשר, ביציאה מבית המשפט יכול הנאשם, שהורשע לעיתים בנסיבות
המהוות סכנה של ממש לשלום הציבור, להתייחס לאיסור שהוטל עליו לנהוג – כ"המלצה" בלבד, אשר הוא יודע בוודאות כי הסיכוי שייתפס בהפרתו
הינו קלוש ביותר.

הסיבות ברורות והן מתמטיות וכלכליות.

מספר הנהגים פסולי הרישיון בכל רגע נתון, במצטבר עלול למנות מאות אלפים. בהערת אגב נאמר כי התקשינו לקבל נתון אמיתי ומדויק לרגע נתון. בקיצור לדעתנו כנראה שאין.

בעיית הבעיות- לאור האמור לעיל- אין כל משמעות מערכתית להטלת עונשי פסילה.

גם מגוון הודעות משרד התחבורה על החמרת הענישה בהיבט זה אינה אלא אבסורד אחד גדול שכן אין יכולת לאכוף פסילת רישיון ולא משנה אם העונש עצמו
הינו פסילה לשעה – ליום - לחודש  –לשנה או למאה שנה.

הדבר דומה לגזר דין של מאסר בבית סוהר שבנייתו טרם התחילה.

גם אז לא תשנה תקופת המאסר שהרי במילא אין דרך לממשה. אין כל הבדל בין המקרים.

"אם כל הבעיות"

אם זו הייתה בעיית הבעיות הרי "אם" (mother) כל הבעיות היא חוסר התובנה של המדינה ושל אזרחיה במידה רבה כי לאור בעיית הבעיות לעיל
יש לאפשר לציבור להגן על עצמו.

ישנם רעיונות אופרטיביים רבים אחרים אשר דנו בהם עם הרשויות, אבל האלמנט הראשון הוא זיהוי הסכנה.

מאחר ופסולי הרישיון והנוהגים ללא רישיון הינם אנונימיים לכולנו הרי הם יכולים להמשיך את חייהם כרגיל ולהעלים את עובדת פסילת רישיונם
והמשך נהיגתם בפועל- אפילו מבני משפחתם הקרובים ביותר – קל וחומר סביבתם הרחבה.

הם מנצלים אנונימיות זו עד הסוף.

וממשיכים לנהוג.

איך יודעים זאת?

מעבר לתחושה הכללית ושכל שני וחמישי נתפשים נהגים שאסור היה להם לנהוג - עסק בכך דו"ח מבקר המדינה משנת 2009 הרצ"ב כנספח.

הדו"ח מדבר על עשרות אלפי נהגים הנוהגים בפסילה ומבוסס על מודלים מחקריים בנושא.

אין סטטיסטיקות מדויקות לגבי מעורבות פסולי רישיון נהיגה בתאונות. אחת הסיבות כנראה הינה כי עד לא מכבר משטרת ישראל תיעדה את הסיבות
לתאונה כלשהי ככל דבר אפשרי וללא כל התייחסות לסוגיית הרישיון. אומרים לנו שזה השתנה. בדוחות הלמ"ס יש התייחסות לסוגיה של נהג "ללא רישיון" בלבד.
הובהר שמדובר בנהג שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה ולא פסול רישיון.  גם אז המספר של הקורבנות בדו"ח הלמ"ס משמעותי.

הפתרון: חשיפת אנונימיות בפועל - מאגר פתוח לציבור של פסולי רישיון הנהיגה

בכדי לחשוף את אנונימיות פסולי רישיון נהיגה יש לאפשר גישה לציבור למידע נגיש בנוגע לזהותם.

רק באופן זה יוכל כל אחד מאיתנו לברר מי סביבנו נוהג אולי בפסילת רישיון ומסכן אולי אותנו, את ילדינו ואת עצמו כמובן.

בדומה לאלימות במשפחה - חזות הסובבים אותנו עלולה להטעות שכן עבירות תעבורה נחשבות לדעתנו (וללא מחקר אמפירי)
עדיין בישראל על ידי מרבית הציבור כאנטי ממסדיות ולא כפליליות במובן המלא של המילה.

על פי הצעתנו ובאמצעות גלעד ארדן, ח"כ כתוארו דאז, חוקק ביולי 2006 סעיף 61 א לפקודת התעבורה (אשר נוסחו רצ"ב בחומרי הרקע).

סעיף זה קבע כי משטרת ישראל באמצעות המשרד לביטחון פנים תקים מאגר פתוח ונגיש בנושא במגבלות מסוימות.

מן הראוי לציין כי טרם הצלחנו לגרום לשיפור נוסף בסעיף האמור למעשה לכלול גם את מאגר בעלי רישיון הנהיגה בתוקף. רק השילוב של שני המאגרים
(פסולי הרישיון מחד ובעלי הרישיון בתוקף יאפשר זיהוי נהגים ללא רישיון בכלל) יאפשר זיהוי אפקטיבי של כלל  הנהגים שנהיגתם אסורה.

גרף הזמן

מקיץ 2006 ועד תאריך 15.4.12 טרם הוקם המאגר כנדרש בסעיף 61א ו/או לא הפך לנגיש.

אירועים חשובים להקמת המאגר בנדון מיולי 2006 עד דצמבר 2009

בריטואל שנתי קבוע פנינו, על בסיס חוק חופש המידע למשרד לביטחון פנים וקיבלנו תשובות פחות או יותר קבועות המתייחסות לקשיי מחשוב
אשר נעשה לכאורה (במשך כ-4 שנים....) מאמץ לפותרם וכו'.

למרבה תדהמתנו בשלהי 2009 התשובה למכתבנו השנתי ה"קבוע" הייתה כי הממשלה החליטה כי אינה מסוגלת למלא את דרישות הסעיף
מסיבות "טכניות ומהותיות" ואי לכך פוצחת בהליכי ביטולו באישור היועץ המשפטי לממשלה. הוכן אף תזכיר לביטול החוק.

ינואר 2010

על פי בקשתנו התגייסו מספר חברי כנסת קשובים, לסיכול איום הביטול של הסעיף.

ב-19.1.10 כונסה ועדת הכלכלה לישיבה דחופה על פי בקשתנו באמצעות חבר הכנסת ישראל חסון ואחרים. לינק פרוטוקול הישיבה רצ"ב ומדבר בעד עצמו.
צרפנו אותו למרות אורכו היחסי. (הח"מ-אודי בן-ארי, מזוהה בו בשמו המלא-"יהודה בן-ארי"). קשה להאמין.

בפרוטוקול נקבע כי תיערך ישיבה נוספת בהשתתפות השרים הנוגעים בדבר.

 ישיבה זו לא נערכה עד היום.

נובמבר 2010

אירוע היסטורי: הערת אגב של כב' השופט חנן מלצר בקרנית נ' ד.ויצמן ואח', רע"א 8744/08 ורע"א  1692/09.

ב-22.11.2010 התייחס כבוד השופט, חנן מלצר, שופט בית המשפט העליון, לצורך בהקמת המאגר, בהערת אגב בהליך הנדון
(קרנית נ' ד. ויצמן ואחרים, עמ' 10. ההדגשות אינן במקור)כדלקמן:

  

השופט ח' מלצר:

" הנני מצטרף בהסכמה לפסק דינו של המשנה לנשיאה, חברי השופט א' ריבלין

ולהדגשים שהציג חברי השופט י.עמית.

נוכח הנסיבות שעלו בתיקים אלה וכן במקרים אחרים בהם נתקלנו הנני סבור כי ראוי שקרנית וכן הרשויות ישקלו נקיטת יוזמה שעל פיה תבחן האפשרות לפרסום

ברבים של מאגר הנהגים שרישיונם נשלל מכוח פסק דין, או מטעמים תעבורתיים, אגב נגישות של הציבור למאגר זה.

הרקע להצעתי מקורו במצב העגום, שבגדרו עשרות אלפי נהגים שרישיונם נשלל כאמור ממשיכים לנהוג )לעתים קרובות ללא ידיעת הרשויות, או בני משפחותיהם, או מעבידיהם( ורובם אפילו לא מפקידים את רישיונותיהם כנדרש )ראו: דו"ח מבקר המדינה 59 )ב( לשנת, 2008  עמ' 118 ,
אברהם טננבוים ועדי ליאון, על הענישה הראויה בתעבורה, הסנגור 154 , עמ' 4, ינואר 2010). מהלך כזה של הקמת מאגר כאמור ופרסומו – אם יבשיל ויעבור את כל השלבים הנורמטיביים הנדרשים לקבלתו – עשוי לדעתי להשיג תכליות רבות )שאין זה המקום לפרטן כולן כאן( ו
בין השאר יהיה בו גם כדי לחזק את החזקה )הניתנת לסתירה( שהרשות לנהוג ברכב,  שמקורה בבעלים, או במעביד – ניתנה רק למי שמחזיק בידו רישיון נהיגה תקף".

דצמבר 2010

הצלחנו לקבל תגובה עקיפה ממשרד התחבורה כי:

"העמדה של שר התחבורה הינה שלא להמשיך ולקדם את הצעת החוק לביטול סעיף 61א לפקודה".

איזה הישג........

אוקטובר 2011

הערת אגב של כב' השופט חנן מלצר בע"א 7602/06 עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' נ' סימה מלכה, 11.10.11.

"בלא קשר למצב החקיקתי הקיים, הרי שברי כי ראוי שרשות הרישוי, שהיא הגורם המחליט בחלק ניכר מן ההחלטות להתליית רישיונות ופסילתם – תאמץ לעצמה

דרך טיפול יעילה ביחס: למשלוח ההחלטות ליעדן (שלא בדרך של שליחת דואר רגיל בלבד) קיום מעקב כדי לברר שההחלטות הגיעו לבעל הרישיון, עריכת בדיקות

שמטרתן לוודא כי בעלי הרישיון שנפסלו הפקידו את רישיונם כדין  ,וניהול מאגר מידע מעודכן לשם ניתור נתוניהם של בעלי הרישיונות שרשיונם נשלל, כל זאת בתיאום הנדרש עם משטרת ישראל) השוו: סעיף 61 א לפקודת התעבורה, שמשום מה גם הוא איננו מקוים) יש לזכור שאינטרס רשות הרישוי הוא לא רק לשלוח הודעות בבחינת

"שלח לחמך על פני המים", אלא להביא לכך שההתליה תיכנס למעשה לתוקפה –

בתחום בו אחת התכליות המרכזיות הינה שמירה על בטיחות הציבור והסדרת כשירות הנוהגים בכבישים".

מוסיף כבוד השופט מלצר, שם:

" העתק פסק הדין יועבר ליועץ המשפטי של משרד התחבורה, אשר מתבקש

לבחון עם כל הגורמים הרלבנטיים את הצורך בהפקת לקחים באשר לטיפול המתאים

והיעיל בהחלטות בדבר פסילת רישיונם של נהגים".

נדמה כי כבוד השופט מלצר מבקש כי היועצת המשפטית של משרד התחבורה תבחן שוב את מדיניות המשרד בנדון. בלשון המעטה.

יורשה לנו להעיר כי מן הראוי כי שר התחבורה וראש הממשלה יקבעו את מטרת המערכת ושאר המערכת המקצועית לרבות הייעוץ המשפטי, תמצא את הדרך ליישום דרך זו - ברוח פניית בית המשפט לעיל.

נובמבר 2011

דו"ח אור ירוק לעניין תקנת החרמת כלי רכב בגין עבירות חמורות :.....

"בששת החודשים הראשונים של שנת 2011, החרימה משטרת ישראל 4,262 כלי רכב.

 55 אחוז מהם בעקבות נהיגה תחת השפעת אלכוהול,

17 אחוז בגין נהיגה ללא רישיון, 13 אחוז בגין נהיגה בזמן פסילת רישיון,(יחד כ-30%)"......

כל זה כסיוע לאותם שלא ברור להם למה בין השאר חובה לאכוף את איסור הנהיגה על מי שנפסל רישיונו ו/או שאין לו רישיון.

דצמבר 2011

סעיף 61א לפקודת התעבורה אולי לא בוטל אבל דה-פקטו המאגר טרם הוקם כמפורט בסעיף.

ח"כ ישראל חסון הגיש לאחרונה שאילתא נוספת בנושא.

פברואר 2012

במענה לשאילתא טען השר לביטחון פנים כי הקמת  מאגר פסולי הרישיון אינו אפשרי ונימק:

1.        לא ניתן לכלול במאגר כ-300,000 פסילות שנקבעו טרום הקמת המאגר.

2.        בשל סיבות מהותיות וטכניות שונות לא ניתן לוודא כי המאגר יהיה עדכני ולכן עלולות זכויות הפרט להיפגע במידה ויפורסם נתון שגוי.

למרות חלוף שנים רבות, מקיץ 2006, לא הוצע כל פתרון לבעיות אלו ולא צוין מכשול תקציבי בנדון פרט להעדר התכנות למציאת פתרון כלשהו
להשגת המטרה בבסיס החקיקה.

עוד

תחת המילים קשיים "טכניים ומהותיים" כעילה לאי הקמת המאגר מסתתרות למעשה  בעיות מבישות אשר חלקן שופר אף אם לא נפתר.

צריך להבין כי כדי שמאגר כזה יהיה עדכני צריך לוודא קודם כל זרימת מידע בזמן פחות או יותר אמת(הגם שהמדינה נוטה לשכוח
שנתוני כל מי שנפסל רישיונו לתקופות ארוכות כבר מוזנים ונחשבים ל"סופיים" מבחינה משפטית), באופן מדויק ותוך לקיחה בחשבון את ספקי המידע קרי:
משרד הרישוי, בתי המשפט, משטרה. מעבר לכך יש סיבוכים ארכאיים  מיותרים נוספים שחובה לפתור אותם בתרשים הזרימה האופרטיבי
כדי להבטיח את דיוק המאגר:

למשל קבלת הודעת הפסילה על ידי הנהג שנפסל שלא בנוכחותו.

אין ספור פסקי דין בנשוא למרות ניסיון לשינוי בחקיקה. וללא הואיל.

צריכים היו לקבוע למשל כי כל הודעת פסילה תועבר לנהג על ידי שליח ועל חשבונו כאילו נועד למסור לו הודעה על זכייה בפיס.

אבסורד נוסף הינו התלות בין מניין ימי הפסילה לחובת ההפקדה של תעודת רשיון הפלסטיק.

שריד אנכרוניסטי לראשית שנות ה-80 טרם שלטון מערכות המידע.

בפנייתנו בנדון למשרד התחבורה נענינו כי הייעוץ המשפטי של המשרד תומך בהותרת החובה הזו על כנה. לא ברור למה.

מספיק לראות מחד את כמות פסקי הדין בנושא קרי דיוני סרק על "הפקיד או לא הפקיד".

 לעיתים פסילה באירועים שונים מולידה מצבים הזויים בהם נהג שאין ולא היה לו כלל רישיון- צריך להסביר למה לא הפקיד-מאידך
כפי שמראה דו"ח מבקר המדינה המדובר מ-2009, רוב הנהגים שנפסל רישיונם לא מפקידים אותו.

האם מישהו חושב שאם היה להם כדאי להפקידו הם לא היו עושים זאת? ודי לחכימא ברמיזה.

המכלול במסמך זה אינו עוסק במלחמה בתאונות דרכים. זה גדול עלינו. לא רק על שיינין....

אנו מתמקדים בהגנה על הציבור מפני נהגים ללא רישיון נהיגה ופסולי רישיון נהיגה ובצעדים הנדרשים כדי להפוך הגנה זו לאפקטיבית
לרבות יישום סעיפי חוק קיימים וייזום הסרת מכשולים חוקיים נדרשים ואשר ניתנים לביצוע בקלות,
לרבות ביטול הזיקה בין הפקדת הרישיון למניין ימי הפסילה וסוגיית נטרול אפשרות לפסול רישיון לטעון-
"לא הודיעו לי" ולכן אין דרך להרשיע אותי על נהיגה בפסילה.

אודי בן-ארי, עו"ד

                                                                                                                                                                                                                                אפריל 2012

 

---

Original Text:

Show alternative translations

---